למרות שיש הרבה סיבות מקצועיות ועסקיות שעונות מצוין על השאלה הזו (למה לשתף הצלחות בפייסבוק), הרבה נשים שאני פוגשת לא חושבות שאלו סיבות מספקות. ואני מבינה את זה. כי הצלחה אישית ובוודאי כזו שמלווה בהתנהגות שמתפרשת כלא צנועה, נחשבת לא מספיק ראויה ובודאי שלא מוסיפה טוב לעולם. אני רוצה לשתף בסיבות הרוחניות (והרגשיות) שבגללן אני משתפת: 1. הכרת תודה. שום הצלחה שלי לא הושגה בזכותי בלבד. כשאני משתפת בהצלחות זו הזדמנות להודות על כל מי שלקחו חלק בדבר. בין אם בהוצאה לפועל, בחשיבה משותפת, בתמיכה מאחורי הקלעים או אפילו בהשראה. 2. פרגון. אני באמת חושבת שפרגון מרבה טוב בעולם. היכולת לראות את הטוב באנשים ובעשייה שלהם ולהגיד להם את זה גורמת ליותר עשיית טוב, שמחה ואהבה. ואם אני כל כך אוהבת לפרגן, אז למה שאמנע מאנשים שרוצים לפרגן לי? בשיתוף ההצלחות שלי אני מאפשרת לכן להגיב ולהגיד מילים טובות. 3. חגיגת הצלחות. אם תקשיבו לפודקאסט ביסמוט ויפרח פרק 41 עם יהודית כץ תוכלו לשמוע הסבר מלא יותר לזה שכשאנחנו משתפות בהצלחות זה נותן לגיטימציה ואפילו עידוד לסביבה שלנו לעשות את זה גם. 4. משפך. אני עוסקת ביום-יום בדברים שלתפיסתי מרבים טוב בעולם, ובאופן מאוד לא מקרי כך גם רוב הנשים שסביבי. הפייסבוק שלי מאפשר לי לשתף בדברים שאני עושה ובכך לנשים להגיע לדברים האלה ולהנות מהם. או במילים אחרות - כך אנשים ידעו על הערך שאני יכולה לתת להם ויבואו.
אז איזו הצלחה אני חוגגת היום? את זה שהמילה המרכזית בסבב שיתוף של המנטיז בתוכנית הייתה ״מדהים״ על ההתאמה בינן לבין המנטוריות שלהן. על הנדיבות והכרת התודה שלהן, על צוות התוכנית שעשה את השידוכים (ובכללן אני), על המנטוריות הנהדרות שלנו ועל Nili Goldfein שהקדישה מהזמן שלה בנדיבות שלא תתואר והרחיבה את רשימת המנטוריות שלנו בנשים שהן פשוט אחת אחת.
ותודה ל Ortal Ganot Apelboim שהביאה בהרצאה שלה תובנות מזוקקות, מצגת מקסימה ובעיקר רוחב לב ואת עצמה. ושבזכותה נולד הפוסט הזה
