אנחנו רגילות לעשות חיבור 

בין שאיפה למצוינות 

להלקאה עצמית.

פישלתי -> אני אהיה קשה עם עצמי -> אלמד סוף סוף ולא אחזור על אותה טעות.

אבל במציאות קורה משהו אחר.

פישלתי -> אני מבקרת את עצמי -> אני מתביישת, אוכלת לעצמי את הראש, מפחדת שאני לא יכולה אחרת אבל כן דורשת מעצמי לא לפספס שוב.

והמון מהאנרגיה שהייתה יכולה להיות מוקדשת ללמידה והשתפרות, 

ולתיקון האי נעימות שנוצרה,

הולכת על מחשבות בלתי נגמרות ובושה.

וזה כואב.

רגע לפני יום כיפור,

ניפגש לעצירה מהיומיום, כדי להתכנס רגע פנימה ולהוריד קצת את המשקל מהכתפיים.