את הספר "גופה של אישה - תבונתה של אישה" קראתי בהתרגשות גדולה מאוד. הוא נתן לי רעיונות חדשים ותפיסת עולם מרתקת על בריאות, על היחס הלא מוצלח אליה בחברה שלנו, ועל מה אפשר לעשות טוב יותר עבור עצמנו.
בהקשר של צאנה אני רוצה להזכיר שהאג'נדה שלי היא לקדם את החיבור בין עסק מצליח לבריאות.
אז איך כל הרעיונות האלה יכולים לבוא לידי ביטוי בעבודה שלנו? מול עצמנו? מול לקוחות/ספקים/גורמים אחרים?
קבלו סיכום קצר ומעורר מחשבה של הספר ה- Mind Blowing הזה.
מה אם במקום לחשוב על כאב או מחלה כמטרד, נעבור לחשוב עליהם כתמרור?
מה אם אנחנו בעצם לרוב אמורות להיות בריאות וכשאנחנו לא - זו הדרך של הגוף לאותת שלנו שצריך לשנות באופן שבו אנחנו מתייחסות לרגש, לנפש או לגוף שלנו? ד"ר כריסטיאן נורת'רופ מביאה בספרה "גופה של אישה - תבונתה של אישה" תפיסה הוליסטית שלנו כני אדם, וליתר דיוק - כנשים. היא משלבת בחוכמתה תורות רבות שמצביעות על הקשר בין הגוף שלנו לבין החוויה האנושית שהיא מעבר לגוף. היא מעודדת אותנו לשאול מה שורש הדברים, או מה השיעור שאנחנו אמורות ללמוד מהדבר הפיזי שאנחנו עוברות. איך הרגש, הרוח, הנפש שלנו - משתקפים בגוף.
העולם המערבי המודרני מתאפיין בין השאר בבריחה מרגשות, או בהתחמקות מלהרגיש אותם במלואם. יש מאיתנו ציפייה להכיל את הרגשות שלנו ולהתמודד איתם, פחות נהוג להתפרק בבכי או לצרוח בזעם. לעומת זאת כשיש לנו תחושה לא נעימה, הרבה פעמים נברח ממנה - לטלוויזיה, לשופינג, לאלכוהול, הימורים, שיטוט אינסופי ברשתות החברתיות ועוד. התוצאה היא שהדברים שלא מעובדים או לפחות משוחררים, נשארים בגוף. כך הופך הלחץ הגדול בעבודה לכאב גב, חוסר הביטוי היצירתי למחלה כרונית והטראומות מהילדות לכאב.
אז מה כן אפשר לעשות?
1.לתרגל הקשבה לגוף ולסימנים ולהגביר את האמון שלנו בעצמנו
רגש הוא כמו נורה אדומה קטנה שיכולה ללמד אותנו הרבה על הבריאות שלנו, כדי שנוכל ללמוד ממנו - עלינו קודם כל לזהות אותו. אפשר להתחיל בדברים קטנים. בזמן עייפות - לנוח. כשצריכות שירותים - ללכת. אם עולה רצון לבכות - לבכות. ורק אחרי זמן מה, ואחרי שביטאנו את הרגש, אפשר להתחיל לחקור מה קדם לו ולאט לאט לגלות מה גרם לו.
ד"ר נורת'רופ כותבת כך: "אינכן נדרשות לדעת מדוע הלב שלכן דוהר או מדוע אתן מרגישות צורך לבכות. ההבנה מגיעה לאחר שהנחתן לעצמכן להתנסות במה שאתן מרגישות. ריפוי הוא תהליך אורגני המתרחש בגוף וגם בשכל. לכן, אם את מרגישה מצוברחת או מעורערת, היצמדי אל אותה הרגשה, הניחי לה לצוף. לאחר שתניחי לעצמך לחוות אותה הקדישי עוד מעט זמן, ועברי שוב על אירועי השעות האחרונות או הימים האחרונים. אם את מרגישה חולה או יש לך סימפטומים כלשהם המחשבות על האירועים האחרונים עשויות להעניק לך רמז כלשהו בנוגע למה שקדם לסימפטומים".
2.לתת ביטוי ופורקן לרגשות
התפיסה בבסיס הספר אומרת שרגש שלא מקבל ביטוי, שנשאר אצור בתוכנו, גורם נזק. גם לגוף שלנו, גם למערכות היחסים שלנו, לרווחה הנפשית.
אפשר להסתכל לדוגמא על ילדים, הם יודעים בחושיהם כיצד לבטא את הרגש ואז להשתחרר ממנו במהירות. לעומת זאת, אם בגלל לחץ מהסביבה הם לא מבטאים אותו (מביישים אותם או עוצרים) אז הרגש נשאר לאורך זמן רב בהרבה, לפעמים גם שנים.
אליזבת' קובלר-רוס מדגישה כי אנשים שלא יכלו לבטא את כעסם באופן טבעי הופכים "שרויים ברחמים עצמיים" וקשה לשהות בקרבתם. רחמים עצמיים אלה זהים להתרכזות בעצמי. דרושה לנו כמות גדולה מאוד של אנרגיה כדי שנוכל לאצור בתוכנו את רגשותינו הטבעיים.למעשה זה מתיש. אם לא הרגשנו את תחושותינו בזמן משבר או שינוי אישי יש לנו רגש חתום בגופנו.
3.לשאול שאלות ולבדוק את הקשר בין הגוף לנפש, רגש ורוח
גוף הידע העיקרי של הספר הוא החלק בו עוברת נורת'רופ על כל איברי האישה ומתארת הקשרים אפשריים בין אותו איבר, או בעיה בריאותית מסוימת, לבין סימפטום רגשי, נפגשי או רוחני.
דרך הכאב הפיזי נוכל לעבור מסע התפתחות משמעותי של בחירה באורח חיים בריא - מבחינת מערכות היחסים שלנו, מקום העבודה שלנו, עיבוד חוויות ילדות קשות ועוד. (הספר ארוך אבל אפשר לקרוא רק על אותו סימפטום ממנו את סובלת ולחשוב - האם אני מזהה קשר בין הסיפורים שעולים שם לסיפור שלי? האם יש דרך של ריפוי שאני צריכה לעבור בה ואולי תעזור לגוף שלי להחלים?).
4.לעסוק בריפוי ובבריאות שלנו באופן אקטיבי
לאכול באופן ובכמות שתומכות את הבריאות שלנו- לזהות מה התמכרות ומה באמת טוב לנו, להכיר את ההשפעה של מזון מעובד, לאכול בתשומת לב ולא יותר ממה שאנחנו צריכות. לוודא שאנחנו זזות באופן שתומך את הבריאות שלנו - בקצב שמתאים לנו, בחיבור למצב של הגוף שלנו בכל רגע נתון. להקדיש זמן ותשומת לב לבריאות שלנו - לבטא את היצירתיות שלנו, להיות מוקפות באנשים שטובים עבורנו, לייצר טקסי מעבר קטנים שיעזרו לצלוח בקלות שינויים משמעותיים.
5.לבחור היטב את הצוות הרפואי שמטפל בנו ולסמוך על עצמנו
הרפואה המערבית הרבה פעמים מציעה פתרונות שהרפואה האלטרנטיבית או תשומת הלב שלנו לא ידעו להציע. לפעמים ניתוח או תרופה הם הפתרון הטוב ביותר. אך ישנה חוויה משמעותית של עוצמה בעצם הבחירה. לעשות כי זה מה שהחלטנו שטוב לנו, ולא רק כי זה מה שאמרו לנו שכדאי. חשוב שנבחר את מי שבאמת עוזרים לריפוי שלנו ולא רק מחמירים את מצבנו הנפשי בעודם פותרים את תחלואת הגוף, חשוב שנבדוק כמה אפשרויות ונהיה בעלות ידע, שנבחר מתוך קשב לעצמנו את האופציה הטובה ביותר עבורנו באותו זמן. ברוב המקרים נוכל גם לשנות את ההחלטה בהמשך.
אם לסכם, יש המון חוכמה ברפואה המערבית המודרנית, ויש המון חוכמה בגוף שלנו. החוכמות האלו מתקיימות בעולם עם הרבה סתירות והתנגדות, בעוד שחוכמת הבריאות יושבת בחיבור סינרגטי בין השתיים.
ד"ר נורת'רופ שוזרת בספרה "גופה של אישה - תבונתה של אישה" אינספור דוגמאות וסיפורים של נשים שחוו ריפוי מלא או חלקי כשהקשיבו לגוף שלהן ואפשרו לעצמן להתחבר לרגשות שלהן ולעבד חוויות מורכבות וקשות באופן מלא.
היא מכוונת את הקוראות להיות בתשומת לב לעצמן, לגוף שלהן, לסיפור חייהן ולדברים שמחלה באה ללמד אותנו.
קשה לתמצת ספר כל כך מקיף לכדי פסקה אבל משפט אחד שמכיל בתוכו הרבה הוא: אפשרי לעצמך להיות, באופן מלא ועם קשב פנימי, וסללי את דרך הריפוי שלך.
קישור לפרק על הספר בצאנה - פודקאסט על התפתחות אישית